“צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך” (שיר השירים)
להיות אישה רועת צאן זה חיבור נפלא לטבע ולקדוש ברוך הוא.
מקום נפלא לבקשות למנוחה ולהרהור.
הנשיות באה לידי ביטוי במגעה עם בעלי החיים , כשהשעות המיוחדות ביותר הם רגעי החסד של ההמלטה , בקיעת החיים ואם עז מטפלת ברוך בעולל הנולד.
אז מכירה האישה באימהותה, אימהות אוניברסאלית שהיא חולקת בה עם כל הבריאה. הרגש הנשי אז מתעורר לחיים , אהבה , סובלנות התפעמות.
זיכרונות מימי התנ”ך על נשים גדולות שהחלו את חייהן כרועות צאן רבקה , רחל, בנות יתרו.
אהבות גדולות שנוצרו ליד הבאר בעת שהעדר הרווה צמאונו;
רחל ויעקב , משה וציפורה …
כך אני מפליגה במחשבות בעודי נהנית מהעמק, היופי הפרוש תחתי והעיזים המקשטות את מורדות הוואדי ועל כך אני אסירת תודה ,
על שזכיתי להיות חלק מכך.
AUTHOR